<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תש"ב</h1>
<h2>דף נט:</h2>
ההוא אתרוג דנפל לחבית שדא ביה ידא ושקליה וכשהכניס ידו לא הכיר שהוא יין וכשהתחיל להוציא ידו הכיר שהוא יין. ואי אילו הוציא בכוונה היה אוסר אע"פ שכוונתו להוציא אע"ג דמפיק מנסיך ליה. כי כל מגעו אע"פ שעסקו בדבר אחר והוא ידע שהוא יין נאסר בין מגעו בידו בין מגעו ע"י דבר אחר כגון במקל אם מדדו בקנה דומיא דמדדו ביד. ובריית' דלעיל שלא היה מכיר שהוא יין. שרי למישקל מיניה דמי. לא כל (הימך) [הימנך] שתאסור ייני לאונסי. אינה ראיה הואיל וקרי ליה אונס. ש"מ דכאילו גזלו ממנו דמי. וא"ת המטמא והמדמע והמנסך דשרי למישקל מיניה. תריץ התם לא דמי יין שקיל שהרי אם רצה ישר' אפי' לשופכו הרשות בידו. אלא קנסא קנסו עילויה אבל בגוי ליכא למימ' קנסא שאין הגוי נותן כלום אלא יקח היין לעצמו. ונמצא שנוטל דמי היין. על כן לא דמי. (לא) [ולא] ראייה היא משם.
